"העולם מכיר כמעט את כל פרטי רצח המיליונים… אולם אינו יודע על המאמצים העילאיים והניסיונות מצד היהדות הרמוסה, כמעט בכל המקומות באירופה, להתנגד למכונת הרצח הגרמנית… בעיקר להם מבקש אני להעמיד זיכרון צנוע." כך פותח מיכאל (מיהאי) שאלאמון את ספרו נוצרי הייתי באירופה, שנכתב זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה ופורסם בהונגרית בשנת 1955.
עדות מבפנים, לא מחקר מבחוץ
שאלאמון לא כתב מחקר היסטורי בדיעבד. הוא היה שותף פעיל לאירועים, מן הדמויות שהיו מעורבות בפעילות ההצלה בבודפשט, ולכן עדותו משלבת מבט אישי עם תיאור מפורט של המציאות שבה פעל.
מהונגרית לעברית: חשיבות התרגום
תרגום הספר לעברית יצא לאור עשרות שנים לאחר שנכתב, כחלק מהמאמץ להנגיש לקהל הישראלי את סיפורו של בית הזכוכית ואת פעילות ההצלה שהתנהלה בו. פרסומו השתלב עם פתיחת מיצג בית הזכוכית בבית העדות בניר גלים.
בית הזכוכית כמוקד הצלה
מרכזו של הספר הוא בית הזכוכית בבודפשט – בניין מסחרי שהפך בתקופת המלחמה למחלקת ההגירה של הצירות השווייצרית ולמוקד הצלה עבור אלפי יהודים. באמצעות תיאור החיים במקום מצליח שאלאמון להמחיש כיצד פעל מערך הצלה מורכב, שבו צעירים וצעירות מן התנועות הציוניות, אנשי ציבור ומתנדבים פעלו יחד, תוך ניצול מסגרות חוקיות למחצה כדי להציל חיים.
לפני הכיבוש הגרמני: סימני האזהרה
הספר אינו מתחיל בכיבוש הגרמני של הונגריה במרץ 1944. הוא חוזר לשנים שקדמו לו ומתאר את קליטת הפליטים מפולין ומסלובקיה ואת פעילות הסיוע שנעשתה כבר בסוף שנות השלושים. בכך הוא מזכיר שהסכנה לא הופיעה ביום אחד, ושסימני האזהרה היו גלויים הרבה לפני שהטרגדיה הגיעה לשיאה.
הצעירים שפעלו ללא חת
אחד מיתרונותיו של הספר הוא התיאור האנושי של הדמויות שפעלו בבית הזכוכית. לצד אירועים דרמטיים, נחשף הקורא לצעירים שהקדישו את זמנם ומרצם להצלת אחרים, לעיתים תוך סיכון חייהם. רבים מהם מוכרים כיום מן המחקר ההיסטורי, ואחרים נותרו אלמונים יחסית, אך כולם היו חלק ממערך הצלה יוצא דופן.
"להיות ניצול ולא גיבור"
לספר יש חשיבות גם בדיון רחב יותר על שאלת ההתנגדות היהודית בשואה. במשך שנים נשאלה השאלה מדוע "הלכו היהודים כצאן לטבח". שאלאמון מציע תשובה אחרת. בנסיבות שנוצרו בהונגריה בשנת 1944, כאשר כבר הסתמנה התקרבות סיום המלחמה, פעולת ההתנגדות המשמעותית ביותר הייתה לעיתים דווקא הצלת חיים. בעיניו, המאבק להישאר בחיים ולהציל אחרים היה ביטוי של גבורה לא פחות ממרד מזוין.
למי נכתב הספר?
בסיום ההקדמה מתייחס שאלאמון גם לשאלה למי נכתב הספר. בתחילה ביקש לפנות אל העולם הנוצרי, שלדבריו אפשר את ביצוע הפשעים באדישות או בשתיקה. אולם בהמשך הבין כי ספק אם דבריו יגיעו אל הקוראים שאליהם כיוון. לכן בחר לכתוב בראש ובראשונה לקורא היהודי.
כתיבה לדורות הבאים
לדבריו, מי שחווה את האירועים לא ישכח אותם לעולם, אך האחריות היא להעביר את הזיכרון גם לדורות שלא הכירו את המציאות ההיא. הספר נכתב כדי שהמאמצים להצלת יהודים, האחריות ההדדית והבחירות שנעשו בתנאים בלתי אפשריים ימשיכו להיות חלק מן הזיכרון ההיסטורי.
סיכום
נוצרי הייתי באירופה הוא מקור חשוב להבנת סיפורו של בית הזכוכית ולימוד פעילות ההצלה בבודפשט. מעבר לערכו ההיסטורי, הוא מעניק קול לאנשים שפעלו בתוך המציאות הקשה ביותר, ומזכיר כי לצד סיפור החורבן התקיימו גם יוזמות של אחריות, תושייה וסולידריות אנושית.