כשוויקטור פרנקל שב לווינה בשנת 1945, רוב עולמו הקודם כבר לא היה קיים. אביו מת בטרזיינשטט, אמו ואחיו נרצחו באושוויץ ואשתו מתה בברגן־בלזן. כתב היד שעליו עבד לפני גירושו אבד עם הגעתו לאושוויץ.
אבל סיפורו של פרנקל לא הסתיים בשחרור מן המחנות. בשנים שלאחר המלחמה הוא כתב מחדש את עבודתו, המשיך לפתח את הלוגותרפיה, חזר לטפל וללמד והקים משפחה. את חייו הקדיש לשאלה שליוותה אותו עוד מנעוריו: מה מאפשר לאדם לחיות חיים בעלי משמעות?
החיפוש אחר משמעות החל עוד לפני השואה
ויקטור פרנקל, פסיכיאטר ונוירולוג יהודי, מייסד הלוגותרפיה ומחבר הספר ״האדם מחפש משמעות״, פיתח את יסודות גישתו עוד לפני השואה. כבר בשנת 1926 השתמש במונח ״לוגותרפיה״ לתיאור גישה טיפולית הרואה בחיפוש אחר משמעות כוח מרכזי בחיי האדם.
לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית הוגבלה עבודתו כרופא יהודי. בבית החולים רוטשילד בווינה, שבו ניהל את המחלקה הנוירולוגית, רשם אבחנות כוזבות בניסיון להציל מטופלים פסיכיאטריים מתוכנית הרצח הנאצית.
בשנת 1941 קיבל אשרת הגירה לארצות הברית, אך החליט להישאר בווינה כדי לא לנטוש את הוריו.
הגירוש והחיים במחנות
בספטמבר 1942 גורש פרנקל עם אשתו והוריו לגטו טרזיינשטט. גם שם המשיך לסייע לאחרים והיה שותף במתן תמיכה נפשית לאסירים שהגיעו לגטו.
בשנת 1944 הועבר לאושוויץ־בירקנאו, ולאחר ימים אחדים למחנות העבודה קאופרינג וטירקהיים, שהיו מחנות משנה של דכאו. באפריל 1945 שוחרר. לאחר ששב לווינה התברר לו היקף האובדן המשפחתי.
השיבה לווינה וכתיבת ״האדם מחפש משמעות״
לאחר שובו שחזר פרנקל את כתב היד המקצועי שאבד באושוויץ. בתוך תשעה ימים הכתיב ספר נוסף, שהתפרסם לימים בשם ״האדם מחפש משמעות״.
לצד הכתיבה חזר לעבודתו הטיפולית והאקדמית. בשנת 1947 נישא לאלאונורה שווינדט, ולשניים נולדה בת. במשך עשרות שנים המשיך לעסוק ברפואה, ללמד, לכתוב ולהפיץ את הלוגותרפיה ברחבי העולם.
המשמעות ככוח בחיי האדם
פרנקל טען שהמניע המרכזי של האדם הוא הרצון למשמעות. לפי גישתו, תחושה שיש לאדם לשם מה לחיות יכולה לסייע לו לשאת גם מציאות קשה מאוד. משמעות עשויה להימצא באדם שאוהבים, במשימה שעוד נותרה לבצע או באחריות כלפי מישהו או משהו.
פרנקל לא ראה בסבל כשלעצמו מקור למשמעות. עם זאת, ניסיונו במחנות הריכוז הביא אותו למסקנה שגם כאשר אדם ניצב בפני סבל בלתי נמנע, שאינו יכול לשנות, עשויה להיוותר בידו החירות לבחור את עמדתו כלפיו. בבחירה זו ראה אפשרות למציאת משמעות גם בתנאים קשים ביותר.
לבנות חיים לצד האובדן
את החוויות הקשות שעבר פרנקל במחנות אי אפשר היה למחוק, ואת בני משפחתו שאיבד אי אפשר היה להשיב. לצד הכאב הוא שב לטפל באנשים, לאהוב, להקים משפחה, לכתוב וליצור.
ב־2 בספטמבר 1997 נפטר פרנקל בווינה. סיפור חייו משקף את השאלה שעמדה במרכז עבודתו: כיצד יכול אדם למצוא משמעות גם לאחר שעולמו השתנה ללא הכר? בחייו שלאחר השחרור נתן לשאלה הזאת ביטוי מעשי, באמצעות הקשרים שיצר, האחריות שקיבל עליו והעשייה שבה המשיך.
האובדן נותר חלק מחייו, אך לצידו בנה חיים בעלי משמעות.