לפני מספר ימים החליטה מועצת העיר קיילצה (Kielce) שבפולין לנתק את ברית הערים התאומות עם רמלה, לאחר עשרים שנות קשר בין הערים. 16 חברי מועצה תמכו בהחלטה, שלושה התנגדו ושניים נמנעו. יוזמי המהלך ממפלגת Razem הציגו אותו כמחאה נגד פעולותיה של ישראל בעזה. אחד מיוזמי המהלך אף בירך על סיומה של מה שכינה "שותפות מבישה" עם רמלה.
אלא שבמקרה של #קיילצה ההחלטה הזאת מקבלת משמעות נוספת לנוכח ההיסטוריה של העיר.
בינואר 1945 כאשר שוחררה קיילצה מידי הגרמנים נותרו בעיר שני יהודים בלבד. במהלך השנה וחצי הבאות התקבצו אט אט בעיר יהודים שורדי שואה, ששבו מהמחנות או מהמסתור. קבלת הפנים שציפתה למגיעים חזרה שוב ושוב: "מה? עודך חי? חשבנו שהיטלר חיסל את כולכם". היהודים חיו יחדיו בבניין הקהילה בשדרות פלנטי בעיר.
לאחר שילד פולני בן תשע טען לשווא כי יהודים חטפו אותו אל מרתפי בניין הקהילה, התפשטה בעיר עלילת דם.
המון פולני התקבץ סביב הבניין ואיים לפרוץ פנימה.
השוטרים שהוזעקו למקום לא עשו דבר לעזרת היהודים וגם הכנסייה סירבה להתערב. קציני צבא הגיעו למקום והחרימו מן היהודים את מעט הנשק שהחזיקו להגנה עצמית. מצב הדברים הלך והסלים, והפך לפוגרום של ממש. באירועים השתתפו שוטרים, חיילים ואזרחים.
יהודים שורדי שואה נורו, נדקרו, הוכו באבנים, בקרשים ובמוטות ברזל. 42 איש נרצחו – כרבע מכלל היהודים שהיו בקיילצה באותו הזמן, ביניהם תינוק בן שלושה שבועות, אישה בהריון מתקדם ונערה בת 14.
לא היה זה הפוגרום הראשון שנערך ביהודים במזרח אירופה לאחר המלחמה אך הוא היה החמור והידוע שבהם, והפך לסמל – לסמל לכך שגם לאחר השואה האנטישמיות לא פסה מן העולם.
ולכן קיילצה אינה עוד מקום על המפה.
מעיר שבה נלקח הנשק מידיהם של יהודים שביקשו להגן על עצמם, רגע לפני שנרצחו בידי שכניהם, ראוי היה לצפות לרגישות מיוחדת כאשר היא דנה בזכותם של יהודים להגן על עצמם.
קרדיט לתמונה: ארכיון התצלומים של יד ושם 4613/1048
התמונה עובדה ושוחזרה דיגיטלית.