שרגא שמר (1929–2003) היה איש חזון ומעש, ממייסדי מושב ניר גלים ודמות מפתח בהנהגת ההתיישבות הדתית ושימור זיכרון השואה בישראל. שמר נולד בשנת תרפ"ט בכפר האנגון שבהונגריה, ובגיל 13 בלבד גויס בכפייה לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי. במהלך תקופה זו שירת לצד אביו, שנפטר לנגד עיניו במהלך צעדת מוות באזור הגאשהלום. עם סיום המלחמה בחר בנתיב התקומה, הצטרף לתנועת "בני עקיבא" כחלק מגרעין "גאולה" ועלה ארצה במסלול מפרך שעבר דרך מישקולץ, מחנה העקורים באשאו ומחנות המעצר בקפריסין.
בשנת 1949 הגשים את חלומו והיה בין מקימיו של מושב ניר גלים, שם בנה את ביתו והפך לעמוד תווך בפיתוח המשק ובפעילות איגוד המושבים של הפועל המזרחי. בין השנים 1981–1994 כיהן שרגא שמר כראש המועצה האזורית חבל יבנה. בתקופת כהונתו הוביל תהליכי פיתוח נרחבים ביישובי המועצה ובמוסדותיה, תוך דגש על חיזוק הקהילה והקשר בין תושבי האזור.
לצד עשייתו הציבורית הענפה, ראה שמר חשיבות עליונה בשימור הזיכרון והיה שותף מרכזי בהקמת "בית העדות" בניר גלים – מרכז למורשת הציונות הדתית והנצחת השואה, המהווה גשר חי המנחיל את סיפור הגבורה והתקומה לדורות הבאים. על תרומתו הייחודית להתיישבות, לחברה ולשימור המורשת, הוענק לו בשנת תשס"א פרס עמינוח למפעל חיים. חייו של שרגא שמר ז"ל נותרו כעדות חיה לשילוב שבין שבר עמוק לבנייה ופריחה בארץ ישראל.