מעטים האנשים שבכל פעם ששמם מוזכר, עיניהם של ניצולים ואנשי בית הזכוכית מאירות מחדש. אחד מהם הוא פנחס (טיבור) רוזנבאום – רב צעיר, איש תנועת בני עקיבא ואחד מפעילי ההצלה הנועזים שפעלו בבודפשט בתקופת השואה. סיפורו משלב אומץ, תושייה, מחויבות עמוקה להצלת חיים ונכונות להסתכן מדי יום למען אחרים.
בן למשפחת רבנים ומנהיג צעיר
פנחס רוזנבאום נולד למשפחת רבנים ידועה בהונגריה. אביו היה הרב האחרון של קישוורדה, ופנחס עצמו נחשב כבר בילדותו לעילוי. בגיל 18 בלבד הוסמך לרבנות, אך לצד לימודיו התורניים היה גם פעיל מרכזי בתנועת בני עקיבא ואף נמנה עם הנהלת התנועה בהונגריה. השילוב בין מנהיגות רוחנית, מחויבות ציונית ותחושת שליחות ליווה אותו גם בשנים הקשות ביותר.
במדי האויב – כדי להציל חיים
לאחר פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944 הצטרף פנחס למערך ההצלה שפעל סביב בית הזכוכית בבודפשט. כדי להגיע אל מקומות שבהם הסתתרו יהודים, הוא ביצע צעד שנראה כמעט בלתי נתפס: גילח את זקנו ופאותיו, לבש את מדי צלב החץ – המפלגה הפשיסטית ההונגרית ששיתפה פעולה עם הנאצים – ופעל בזהויות בדויות. במדים אלה הצליח לנוע בחופשיות יחסית, לאסוף מידע, להיכנס לבניינים שבהם הסתתרו יהודים ולהוציאם משם לפני הגעת אנשי צלב החץ.
מבצעי הצלה נועזים
אחד הסיפורים הידועים עליו ממחיש היטב את שיטות הפעולה שפיתח. כאשר נודע לו כי אנשי צלב החץ עומדים לפשוט על דירת מסתור, היה מגיע ראשון כשהוא לבוש במדי הארגון. הוא היה פורץ פנימה, צועק פקודות, מקלל ומעמיד פנים שהוא עוצר את הדיירים. לעיני השכנים היה נראה כי היהודים נלקחים למעצר. בפועל, הם הועלו למכוניות של צלב החץ והוסעו אל בית הזכוכית, שם גילה להם את זהותו וביקש את סליחתם על האיומים והגידופים שנאלץ להשמיע. בין האנשים שחולצו בדרך זו היה גם אברהם שמואל בנימין (ינו) פרנקל, מראשי תנועת המזרחי בהונגריה.
עשרה חודשים של סיכון חיים
מעשי ההצלה של פנחס לא הסתכמו בחילוץ מדירות מסתור. הוא השתתף במסיבות של קציני הז'נדרמריה ההונגרית כדי לאסוף מידע על פשיטות מתוכננות, חילץ אסירים מבתי כלא וממחנות של פלוגות העבודה, וסייע בהברחת יהודים למקומות מסתור. גם בתוך מציאות זו מצא זמן להעביר שיעורי תורה בבית הזכוכית ולחזק את רוחם של המסתתרים. במשך כעשרה חודשים פעל כמעט ללא הפסקה, תוך סיכון אישי מתמיד.
"אני את שלי עשיתי"
ב-18 בינואר 1945 שוחררה בודפשט. באותו יום פשט פנחס את מדי צלב החץ שליוו אותו במשך חודשי פעילותו. בביוגרפיה שנכתבה עליו מתואר הרגע כך: "פנחס פשט אותם בחדווה בלתי מוסתרת, קיפל אותם והניחם על דרגש בבית הזכוכית… יהודים כה רבים היו חייבים את חייהם לתחפושת הזאת… הוא שלח מבט לעבר יהודה אשקלון ואמר חרש: 'יהודה, אני את שלי עשיתי.'" המדים סימלו עבורו את הרוע הנאצי, אך גם את הכלי שאפשר להציל באמצעותו חיים.
החיים לאחר המלחמה
לאחר השואה שימש פנחס לתקופה קצרה כרבה של קישוורדה, ובכך מילא את מקומו של אביו שנרצח בשואה. בהמשך הצטרף למסעות שערך הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ברחבי אירופה לאיתור ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ובבתי משפחות נוצריות. בהמשך עלה לישראל, ולאחר מכן השתקע בשווייץ. שם היה פעיל ציוני, איש עסקים מצליח וחבר בהנהלת הקונגרס היהודי העולמי. בנוסף כיהן כחבר מועצת המנהלים של אוניברסיטת בר-אילן והיה מעורב בפעילות כלכלית בישראל.
מורשת של הצלת חיים
פנחס (טיבור) רוזנבאום נפטר בשנת 1980, והוא בן 57 בלבד. הוא נטמן בהר הזיתים בירושלים. במהלך חייו כמעט שלא סיפר על מעשיו בתקופת השואה. אולם מורשתו אינה נמדדת רק בסיפורי הגבורה, אלא גם במאות ובאלפי בני האדם שנולדו בזכות היהודים שהצליח להציל. כל אחד מהם הוא עדות נוספת להשפעתו של אדם אחד שבחר לפעול, גם כשהסכנה הייתה יומיומית ומוחשית.