"עשר שנים מפסלת לוקה וקס דמויות מהעיירה היהודית. חדורה בשליחות ויעוד, היא דוחקת השפעות וזרמים, מותירה את מרחב האומנות העכשווית מעבר לתחומי יצירתה, וסוגרת מעגל, שראשיתו כנערה בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה שם הושמדה משפחתה בשואה, והמשכו מעגלם של היהודים פשוטי העם, בעלי המלאכה, הכליזמרים, הרוכלים והקבצנים אשר בנעוריה חשה ריחוק וניכור כלפיהם, ודווקא בשנותיה המאוחרות ניעורו בה געגועים וערגה אליהם, בידיעה כי נכחדו מן העולם.הדירה ברחוב שנקין בתל אביב, ביתה מאז 1934, השנה בה עלתה לפלסטינה יחד עם בעלה ישראל ז"ל משמש לה אף כבית יוצר. לפני כעשר שנים נעורה בה השראה גדולה. תחילה פנתה אל הציור אך חשה כי הפיסול הוא יעודה. היא התחילה לעבוד בחימר ואז מתוך דחף מייסר החלה ליצור דמויות, דמויות שנטבעו בזיכרונה ותודעתה מתקופת נעוריה, דמויות אשר ידעה כי הינה חבה להן חוב ישן. דמות רדפה דמות, פסלי היהודים כמו דרשו ממנה להתרבות. בעל מלאכה אחד דרש כי תיצור את חברו. נגן יהודי דרש נגן נוסף, ולא שקטו הפסלים עד אשר ניצבה כל החבורה."
(מדבריו של מיכאל לוין)